חלק א' - סיפור חיי סבא מיכאל פעמוני

סבא רבא מיכאל פעמוני ז''ל נולד בתאריך 3.6.1913 ביום שלישי כ-ז' באייר, תרע''ג בוינה - עיר הבירה של אוסטריה. שמו הקודם בפולין היה מרצלי למשפחת נלקן. כשעלה לארץ בתאריך 5.3.1942 בתור חייל בצבא הפולני הוחלט לשנות את שמו ממרצלי(Marceli) למיכאל כי זה השם הקרוב ביותר למרצלי, ובנוסף את שם המשפחה מנלקן(Nelken) לפעמוני. לסבי היו 3 אחים ואחות קטנה, סבי היה האמצעי במשפחה. אביו, פנחס נלקן עסק בהפעלת מפעל שוקולד בוינה, אוסטריה. הוא נפטר בשנת 1941 כשהגרמנים הפציצו את מחנה העבודה בעיירה פלשוב. אמו, לאה נלקן הייתה עקרת בית כמו כל אם יהודיה שדאגה לצורכי המשפחה, נפטרה גם כן ב1941. סבי ושאר משפחתו חיו ברמת חיים גבוהה אשר כללה חיי חברה עם החברים הגויים והשכנים. מערכת היחסים עם השכנים של סבא וסבתא בצעירותם לא יכלה להיות טובה יותר ממנה, כל השכנים אהבו אותם מאוד, סבא גדל בסביבה עם גויים שאהבו את שכניהם היהודים. סבא כילד קטן הלך לגן ילדים ולבית-ספר יסודי כמו כל ילד אוסטרי ללא הבחנה אם הוא יהודי או נוצרי, אבל סבא ובני משפחתו תמיד חגגו את החגים היהודים, ואת בר המצווה שלו הוא חגג לפי המסורת היהודית שכללה הנחת תפילין בגיל 13 בדיוק. סבא במפגשים שנערכו בשבתות וחגים אצלנו בבית נהג לאחר כל ארוחה לשבת ולספר לכל בני המשפחה על סיפורי הילדות שלו, על תחביביו ועל הקשר החזק שהיה לו עם סבתא רבא שלי לוניה מתקופת היכרותם ועד היום. בתקופת החורף סבא עם משפחתו אשר חיכה לחופש הגדול מבית הספר שמח מאוד כאשר הודיעו לו שאת החופשה בקיץ הוא יעשה יחד עם כל בני משפחתו בערים המושלגים באוסטריה שכללה סקי שנמשך שבוע ימים שאותו הוא לא ישכח לעולם. סבי כשהיה בן 16 יחד עם משפחתו עבר מוינה שבאוסטריה לעיר קראקוב שבפולין, שם הוא מימש את תחביבו, חתירה בקיאקים והחלקה על הקרח, סבי אהב ספורט אתגרי. בצעירותו, סבא נהג לבקר ליד הבית במבנה ליד הכנסיה ובחצר היו צפרדעים קטנות מאבן, סבא היה מלטף אותם כשהיה עוד ילד קטן. 60 שנה לאחר מכן בעת ביקורו בקראקוב הוא הביט וליטף את אותם צפרדעים שליטף 60 שנה קודם. ההרגשה של סבא הייתה מצמררת שהחזירה אותו אחורה בזמן לתקופת הילדות הנהדרת שהייתה לו. בגיל 22 סבי הכיר את סבתי לוניה שהיתה בת 16, הם נפגשו לראשונה בעיר קראקוב ואהבו את חיי החברה אשר כללה יציאה למועדונים, תיאטרון, מסיבות ולצאת לסקי. באותו זמן הוא למד לבגרות בגימנסיה וסיים בהצלחה את הלימודים עם קבלת תעודת הבגרות. לאחר מכן סבא התחיל ללמוד רפואה באוניברסיטת יגלונסקה לצורך קבלת תואר רופא, הוא מאוד רצה להיות רופא ולעזור לאנשים, אבל כשפרצה מלחמת העולם השניה בשנת 1939 סבא נאלץ להפסיק את הלימודים באוניברסיטה(לאחר שנה שהוא למד). בשנת 1939 גרמניה פלשה לפולין וכבשה אותה, סבא, בני משפחתו וכל היהודים בפולין נאלצו לחיות תחת כיבוש אכזרי, רעב כבד ומגפות שנגרמו ע''י המשטר הנאצי האכזרי שהחליט להשמיד את היהודים באשר הם יהודים, מיד החליטו סבא וסבתא לוניה שהייתה חברה שלו בהתייעצות עם כל בני המשפחה להתחתן במהרה ולברוח לאזורים שמעבר לגבול בכדי להציל את חייהם, רק סבא וסבתא הצליחו לברוח דרך הגבול המזרחי לחבל סיביר שברוסיה. באותה תקופה בשנת 1939 הופצה שמועה בקרב כל היהודים בקראקוב שהגרמנים שולחים את כל הגברים למחנות המוות כך שבתוך פרק זמן קצר כל הגברים ובינהם משפחת סבי, אחיו ואביו לברוח ולהפרד מהנשים, מהילדים ומהאמאות שלהם אשר נשארו בקראקוב וע''י הגרמנים כל הנשים והילדים הוכנסו לגטו בקראקוב ושם הם מצאו את מותם(חוץ מסבא וסבתא שהצליחו לברוח לפני שהגרמנים תפסו אותם). כל הגברים אשר ברחו לעירה פלאשוב אשר הפכה למחנה עבודה שהושמד ע''י הגרמנים על כל תושביו שנשארו בחיים, במקום זה מתו כל אחיו ואביו של סבי, חלקם מקור, מרעב וממחלות והקשר עם סבי איתם נותק ולא ניתן היה לקבל מידע מה קורה איתם. סבא וסבתא הצליחו לברוח לחבל סיביר ששם הם עבדו בעבודות קשות כגון כריתת עצים. הם שרדו תחת קור של 30 מעלות מתחת לאפס, רעב קשה ומחלות תיפוס שהתפרצו תחת הקור. סבי נפטר בגיל 93 מזקנה בשנת 2007, בבית החולים ''קפלן'' בעיר רחובות עקב אירוע מוחי קל ונקבר בבית העלמין העירוני שברחובות, לצד לוניה אשתו שנפטרה בתאריך 9.12.2004.