יום שישי, 13 בפברואר 2009

חלק ב' - סבא בצבא הפולני

עם פריצת מלחמת העולם השניה ב-1 לספטמבר 1939 ,כשסבי היה בשנה הראשונה ללימודי המשפטים נאלץ להפסיק את הלימודים עקב פריצת המלחמה שבעקבותיה פתחה גרמניה הנאצית במתקפה ופלשה לפולין. כל היהודים כולל סבי אשר גר בקראקוב שבפולין ברחו יחד עם הפולנים לגבול המזרחי ומשם לחבל סיביר שברוסיה. הצבא הרוסי עזר לפולנים להקים צבא פולני בכדי לסייע במלחמה נגד גרמניה, בראש הצבא הפולני מונה אנדרס למפקד הצבא הפולני שאימן את כל החיילים והפך אותם לצבא מסודר שיוכל להלחם בגרמנים, תפקידו היה להלחם בחזית האיטלקית ולאחר מספר חודשים יצא הצבא דרך המזרח התיכון לכיוון איטליה. הצבא גייס מיליון וחצי לוחמים פולנים שמתוכם 130 אלף יהודים וביניהם סבי מיכאל (שמו בפולין היה מרצלי) שהתנדב לצבא בכדי להשתחרר ממחנה הכפייה ששמו היה גולאג.
גולאג היה מחנה עבודה לפושעים מכל הסוגים כולל יריבים פוליטים, וכל מי שהתנגד למשטר הסובייטי ובתוכם גם היהודים שברחו מפולין, מהשואה הנאצית, כל האסירים בגולאג נקראו זקה(ברוסית: זקלוצ'וניי). סבי חי חיים מאוד קשים בגולאג והוא חיפש כל דרך בכדי לצאת משם וכאשר הודיעו לו שהוא יכול להתגיס לצבא הפולני, הוא לא היסס לרגע והתגיס מיד.

סבי, כמו הרבה יהודים אשר לא נלחמו בחייהם תחת המפקד אנדרס עברו אימונים של מספר חודשים רבים שכללו ירי, אימוני כושר והתגוננות. הצבא הפולני, שאיבד מאות אלפים חיילים לא רצה להציב בחזית הלחימה את החיילים הנותרים בכדי שהם יוכלו להגן על פולין לאחר סיום המלחמה. מערכת היחסים בין רוסיה לפולין הוחמרה ולכן הוסכם שצבא אנדרס שסבי שירת בו, יעזוב לאיראן ולעיראק ואחר-כך לארץ ישראל. יחד עם הצבא יצאו למעלה מ100 אלף אזרחים וביניהם ילדים יהודים ויתומים רבים(ילדי טהרן) שהוברחו לארץ, 4,000 חיילים יהודים-פולנים שהגיעו במסגרת צבא אנדרס נשארו בארץ ישראל ומתוכם 2,000 חיילים התגיסו לצבא הבריטי. סבי היה בין המגויסים לצבא הבריטי וכך הוא לא נאלץ לצאת ולהלחם בחזית האיטלקית שבצפון איטליה. אחד החיילים שסבא היה איתו במחנה הכפייה היה מנחם בגין שהפך ב1977 לראש ממשלת ישראל ויחד איתו הוא וכל החיילים היהודים ידעו שדרך הגיוס לצבא הפולני הם יוכלו להגיע לארץ ישראל(פלסטינה) שזו הייתה מטרתם הסופית לאחר שידעו שכל משפחתם נספתה בשואה. סבי העדיף להתגיס לצבא הפולני כמו רבים מהיהודים שהיו איתו במחנה העבודה, עקב התנאים הקשים והמחסור במזון במחנה. סבא אשר היה נשוי לסבתי לוניה שברחה איתו לחבל סיביר נאלצה בעקבות החלטה של מפקד הצבא הפולני אנדרס, לא לאפשר לכל החיילים היהודים לקחת איתם את הנשים שלהם ואת הילדים שלהם ולכן הם נאלצו להפרד פרידה קשה שלא ידעו מתי הם יוכלו להפגש יותר בעתיד. סבתא רבא שלי לוניה יחד עם מאות נשים וילדים שפונו מרוסיה אל טהרן אשר הייתה בשליטת בריטניה נאלצו להפרד מכל המשפחות שלהם ולעזוב למקום לא נודע, במשך חצי שנה לא היה כל קשר בין סבא לסבתא. סבא בדרכו יחד עם הצבא הפולני שמטרתו הייתה להלחם באיטליה, לא יכול היה לעבור דרך עיראק וטורקיה שסירבו לאפשר לצבא הפולני לעבור בשטחם אז הם נאלצו להפליג בים דרך הודו לפורט סעיד שבמצריים, ההפלגה נמשכה כשבועיים וכאשר הגיע סבי עם כל הלוחמים לפורט סעיד הם עלו על רכבת בדרכם לארץ ישראל בתאריך 14.5.1942. בקרבות של צבא פולין נהרגו 30 אלף לוחמים יהודים, 180 לוחמים קיבלו עיטורי מלחמה על גבורתם ואומץ ליבם בקרבות.

אין תגובות:

פרסום תגובה