ישראל אל הלחימה בגבול האיטלקי. סבי עם הצבא הפולני ו4,000 לוחמים יהודים שהתנדבו להלחם עם הצבא הפולני, יצאו בספינות דרך הים ההודי עקב סירובם של עיראק וטורקיה לאפשר מעבר בשטחם. סבא שלא היה בקשר עם סבתא מספר חודשים חשש מאוד שהצבא הפולני ימשיך לשטח הלחימה באיטליה ואם זה יקרה, יכול להיות שהוא לא יפגוש יותר את סבתא לוניה שבתקופה הזאת הוא לא ידע היכן היא נמצאת ולא היה לו כל קשר איתה. סבא התייעץ עם המון לוחמים יהודים בצבא הפולני בנוגע להמשך השירות הצבאי והודיע להם שבכל מקרה מטרתו להגיע לארץ ישראל. ההפלגה הייתה בתנאים קשים, יש לציין שמדובר בתקופת מלחמת העלם השנייה. סבי הרגיש מנותק מכל משפחתו והכי חשוב לו היה לדעת מה עלה בגורלם. לקראת סוף המסע הספינה הגיעה למפרץ פורט סעיד שבמצריים ומשם סבי עלה על רכבת לארץ ישראל והגיע בתאריך 14.5.1942, סבא מאוד התרגש כאשר נודע לו שהרכבת לוקחת אותו לארץ ישראל ושאולי סוף סוף הוא יוכל לפגוש את אשתו לוניה, היחידה שנותרה לו בחיים עקב זה שכל משפחתו נספו בשואה על-ידי הגרמנים בשנים 1941-1942. כאשר סבי הגיע ארצה הוא התקבל על ידי ממשלת פלסטינה(ארץ ישראל) למחלקת העליה וההגירה
וניתנה לו תעודת עולה, אך שמו הוחלף בארץ ממרצלי נלקן למיכאל פעמוני, הוא הגיע ארצה ללא אשתו לוניה שנאלצה לצאת מרוסיה ולעבור לטהרן למקום עם מזג אוויר חם יותר שכוונתה הייתה להפגש עם סבא מיכאל בארץ ישראל. סבא המתין לשמוע מתי כל היהודים שברחו לטהרן יגיעו לישראל ובאמצע 1942 הגיעה סבתא לוניה לארץ ישראל יחד עם המון יהודים שעלו מטהרן, המפגש בארץ בין סבא לסבתא, לאחר הפרידה הארוכה היה מאוד מרגש. יחד הם עברו להתגורר בישוב מעלה החמישה שנוסד בשנת 1938 כחלק מישובי חומה ומגדל שבנו אותו עולים שעלו מפולין, שנמצא על הדרך לירושלים, שם נולדה להם הבת הבכורה הראשונה ששמה רותי שהיא סבתי מצד אימי. סבתי נולדה בבית החולים הר הצופים בירושלים, לאחר שנתיים סבא וסבתא עברו להתגורר בעיר רחובות, שם הם בנו את ביתם הראשון ברחוב הרצל, פינת חיים ויצמן בבית קטן ושם נולדה ביתם השניה ששמה ורדה. סבא וסבתא היו עדים להכרזת העצמאות של מדינת ישראל בתל-אביב ביום שיש, ה' באייר התש''ח ב14 במאי 1948, ביום הזה הסתיים המנדט הבריטי וכל צבאות הרב המקיפים את מדינת ישראל עלולים לפלוש לארץ, צה''ל(צבא הגנה לישראל) הוקם ב26 במאי 1948, סבי מיד גויס לצבא בכדי להלחם ולהגן על המדינה. סבא היה חלק מכוח בחטיבת יפתח שפתח בפעולה ששמה ''מבצע דני'', במהלך מבצע זה נכבשה העיר
לוד וסבא מתאר את הכיבוש המהיר שערך 47 דקות בלבד. כאשר סבא נכנס עם הכוח הצבאי לאחד הבתים בעיר לוד הוא ראה שולחן ועליו קפה שהוגש לפני כחצי שעה שעדיין חם ומשם המשיך לכיבוש העיר רמלה. סבא כחייל הרגיש שהוא תורם המון להקמת מדינת ישראל. הלחימה ברמלה ובלוד נמשכה כעשרה ימים ולאחר מכן סבא חזר אל ביתו בעיר רחובות. לסבא וסבתא היו הרבה חברים ברחובות שאהבו להפגש ולדבר על כל מה שקרה להם בפולין, ברוסיה ועל המשפחות שלהם שנספו בשואה, עם הזמן הקימו להם את ''הפרלמנט של רחובות'' מתחת לבית, ב''קפה פינתי''. בפרלמנט דיברו על פוליטיקה, כלכלה, על המלחמות בארץישראל, הניצחון של צה''ל במלחמת ששת הימים, על המפלגות בארץ וכו'. סבא הפגין והתעניין בכל מה שקורה בארץ כי היה אכפת לו שתיהיה לנו מדינה ללא מלחמות ושאף אחד לא ינסה לגרש אותנו מארץ ישראל כמו שגירשו אותו מפולין. בארץ ישראל סבא הכיר המון חברים שיחד איתו הקימו להם משפחות חדשות, בנו את ביתם ברחובות
והנושא המשותף של כולם היה האובדן בשואה של משפחותיהם, כל יום זיכרון לשואה ולגבורה היה יום שקשה לסבי ולסבתי להזכר בהורים, באחים ובאחיות שהושמדו על ידי הגרמנים בשואה. סבא החל ללמוד את מקצוע מכונאות הרכב שהיה קרוב לליבו ובתאריך 1.7.1960 בעיר תל-אביב הוסמך על ידי הנהלת איגוד המוסכים בישראל והוא קיבל תעודת אומן מספר 867 בענף מכונאות הרכב ואיתה התואר תכנאי לאוטו-מובילים. מיד לאחר מכן סבא הקים מוסך פרטי ששמו היה ''הסרן'' ברחוב נחושתן באזור התעשייה של העיר רחובות ושם הוא ניהל את המוסך יחד עם הפועלים כ30 שנה. בתאריך 12.1.1966 בבית החולים ''קפלן'' ברחובות נולדה הנכדה הראשונה של סבי וסבתי ששמה אורנה שהיא אימי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה